החלטה בתיק בר"ע 374/08

1.       המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט לתביעות קטנות (כב' השופטת א' שניידר) מיום 14/2/08, שלפיו נדחתה תביעתם לתשלום פיצויים בגין השמדת רכב וציוד והתקבלה התביעה שנגד לתשלום דמי גרירה.

2.       בהחלטתי מיום 19/3/08 הוריתי למשיבה להשיב בכתב לבקשה תוך 15 ימים. כמו כן הוריתי לשני הצדדים להתייחס לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול לפי סמכותו כאמור בתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות"), היינו, לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה; וכן לשאלה האם במקרה כזה ניתן לראות בבקשה ובתגובה סיכומים בכתב.

3.       המבקשים הודיעו לבית המשפט כי הם מסכימים להצעת בית-המשפט כאמור לעיל.

4.       המשיבה הודיעה כי אף היא מסכימה שבית המשפט ידון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, אולם הוסיפה כי:

אם וככל ובית המשפט הנכבד יעניק למבקשים רשות לערער כאמור, בכוונת המשיבה להגיש ערעור שכנגד בהתאם להוראות תקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 וזאת בתוך 30 ימים מיום שנמסרה למשיבה ההחלטה בדבר קבלת הבקשה לרשות לערער כאמור.

בהקשר זה הפנתה המשיבה לע"א 257/67 עליס נ' בורנובסקי, פ"ד יט(1) 253 ולע"א 594/80 אליאב נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד לו(3) 543, שבהם נקבע כי משניתנה למערער רשות ערעור ממילא ניתנה למשיב רשות להגשת ערעור שכנגד.

המשיבה הודיעה עוד - בתשובה לשאלה האם ניתן יהיה לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב - כי נוכח העובדה שבכוונתה להגיש ערעור שכנגד מן הראוי לקיים דיון בערעור ובערעור שכנגד.

יודגש, כי ב"תגובה מטעם המשיבה" אין כל תשובה לגופה של הבקשה לרשות לערער, חרף האמור ברישא להחלטתי מיום 19/3/08.

5.       ביום 15/4/08 בקשתי את תשובת ב"כ המבקשים לאמור בתגובת המשיבה לעניין הגשת ערעור שכנגד. ב"כ המבקשים הודיע, כי הוא מתנגד לאמור בתגובת המשיבה, משום שהמשיבה לא הגישה בקשת רשות ערעור מטעמה ואף בתגובתה אין כל נימוק ענייני, כך שלא ניתן לראות את התגובה כהודעת ערעור שכנגד. על פי עמדת המבקשים, ההלכה שנקבע בעניין בורנובסקי לא חלה על תקנה 410 לתקנות, בהיות ההסדר בתקנה זו חריג ההופך את בקשת רשות הערעור לערעור ממשי על מועדיו המוגבלים. עוד נטען כי הפסיקה שהמשיבה מסתמכת עליה אינה מתייחסת למקרה המיוחד של תביעה ותביעה שכנגד בבית המשפט לתביעות קטנות כבמקרה הנוכחי. לטענת המבקשים, הרציונל העומד בבסיס תקנה 434 (המאפשרת "עקיפת" לוחות הזמנים להגשת ערעור באמצעות הגשת ערעור שכנגד) אינו מתקיים מקום שהמבקשים לא רק שהפסידו בתביעתם בבית משפט קמא אלא אף חויבו במסגרת התביעה שכנגד. עוד נטען כי אף אם יתאפשר למשיבה להגיש ערעור שכנגד, הרי שהערעור שכנגד יכול להתייחס אך לטענות העולות מערעור המבקשים.

6.       שקלתי את טענות ב"כ הצדדים, והגעתי למסקנה כי אין לקבל את טענת המשיבה שבמקרה שאפעל לפי תקנה 410 עומדת לה הזכות להגיש ערעור שכנגד. להלן אפרט את הנימוקים למסקנתי זו.

7.       כאשר מוגשת בקשת רשות ערעור עומדות לפני בית-המשפט מספר אפשרויות פעולה, המפורטות בסעיפים 406-407 לתקנות, שזו לשונם:

 406.  (א)     החליט בית המשפט, לאחר שעיין בבקשה לפי תקנה 403, שאין היא מצריכה תשובה, ידחנה מיד.

(ב)     החליט בית המשפט שהבקשה מצריכה תשובה, רשאי הוא להורות על טענות לפניו בעל פה או על תשובה בכתב; עשה כן, תומצא הבקשה למשיב, ובלבד שהמבקש קיים את ההוראות בדבר מתן ערובה להוצאות המשיב; הורה בית המשפט על תשובה בכתב, על המשיב להגישה תוך חמישה עשר ימים מיום ההמצאה או במועד אחר שקבע בית המשפט; התשובה תיכתב בצורה תמציתית, ויצוינו בה האסמכתאות שהמשיב מסתמך עליהן.

(ג)      נתקבלה תשובת המשיב בכתב, רשאי בית המשפט להורות על טענות נוספות לפניו בעל פה או בכתב.

407.   (א)     בתום ההליכים שנתקיימו לפי תקנה 406(ב) ו-(ג) או בתום התקופה שנקבעה לקיומם, יחליט בית המשפט אחת מאלה:

(1)     לדחות את הבקשה;

(2)     ליתן רשות לערער, אם דרך כלל ואם לגבי בעיה מסויימת כאמור בתקנה 408.

(ב)     דן בבקשה שופט יחיד יכול הוא להעביר את הבקשה לדיון לפני הרכב רחב יותר.

(ג)      החלטת בית המשפט תומצא לבעלי הדין ואין צורך להשמיעה, אלא אם כן הורה על כך בית המשפט.